דחיית בקשת מומחית לגנטיקה וקופ"ח הכללית לדחייה או מחיקה על הסף של תביעה ברשלנות רפואית מחמת העדר עילה

            מבוא

1.         בפניי בקשת פרופ' רבקה כרמי ושירותי בריאות כללית (להלן: " הנתבעות"), לפיה התבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו, הקבועה בתקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: " תקנות סדר הדין האזרחי"), ולהורות על דחיית התביעה על הסף.

            לחילופין, עותרות הנתבעות, כי בית משפט יעשה שימוש בתקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי ויורה על מחיקת התביעה על הסף, מכל אחד מהטעמים שפורטו בבקשה ומצירופם גם יחד.

            הנתבעות מבהירות, כי הטעמים העומדים בבסיס הבקשה הינם משפטיים בלבד.

2.         התובעים טוענים כי יש לדחות את הבקשה על כל רכיביה וכן לחייב את הנתבעות בהוצאות.

            טענות הצדדים בתמצית

3.         במסגרת הבקשה פירטו הנתבעות את הטעמים לבקשה כדלקמן:

א.      תביעה דומה במהותה נמחקה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז, על ידי הנשיאה, השופטת גרסטל, בת"א (מרכז) 3512-08-08, פלוני נ' פרופ' מרדכי שוחט (לא פורסם), 03/05/09 (להלן: " החלטת כב' השופטת גרסטל").

ב.       לא מתקיימים בין הנתבעות לבין ה"ה א'א' ו -י'א' (להלן: " התובעים") מערכת יחסים של מטפל ומטופל, ולמעשה הטענות מכוונות כנגד ייעוץ גנטי שניתן לאחיין של התובעת 1.

          בהיעדר יחסי מטפל-מטופל ובהיעדר יריבות, לא מתקיים, לטענת הנתבעות, בסיס עובדתי, משפטי או אחר, המבסס אחריותן של הנתבעות, ואין כל עילת תביעה.

ג.       קבלת טענות התובעים, בדבר חיוב הצוות הרפואי ליתן המלצה לביצוע בדיקת נשאות אצל כל בני המשפחה וכפועל יוצא מכך חיוב המטופלים (במקרה זה, הוריו של ו', ר', ו -פ') לעדכן את משפחותיהם אודות מחלות גנטיות, עומדת בניגוד לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן: " חוק זכויות החולה"), המייחס חשיבות רבה לסודיות המידע הנמסר למטפל.

          עוד טוענות הנתבעות, כי בהיקש מהחלטת הנשיאה, השופטת גרסטל, הרי שאין כל מקור חוקי ו/או אחר, המחייב את הצוות הרפואי להורות לחולים לעדכן את בני משפחותיהם אודות מחלות גנטיות שלהם ו/או של ילדיהם, ובוודאי אין כל מקור חוקי, שיש בו כדי לחייב מטופל למסור מידע אודותיו או אודות ילדיו לבני משפחתו.

          לטענת הנתבעות, חיוב כלל החולים לעדכן את משפחותיהם אודות מחלות גנטיות אצלם ואצל ילדיהם היא למעשה קביעה, כי דמם של חולים והחומר הגנטי המופק ממנו אינו רכושם והינו בגדר משאב לאומי.

          עוד נטען על ידי הנתבעות, כי עקרון הסודיות הרפואית והזכות לפרטיות הינם ערך עליון וקבלת טענת התובעים משמעותה פגיעה קשה וחסרת תקדים בערך זה.

ד.       הנתבעות טוענות, כי לא הייתה מוטלת עליהן כל חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעים ואין לבסס חובה זו כלפי כל אחד מבני משפחתו של ו' רק מכוח ייעוץ גנטי שניתן לו. לטעמן, קבלת טענות התובעים והטלת אחריות על הצוות הרפואי במקרה דנן, פירושה פתיחת הסכר להגשת תביעות רבות כנגד צוות רפואי, שכלל לא טיפל בתובעים.

          הנתבעות טוענות, כי בהיעדר בסיס משפטי לחיוב הצוות הרפואי לעדכן חולים במחלות גנטיות ובהיעדר חיוב בדין על חולה לעדכן את בני משפחתו, מתבקשת המסקנה, כי לא קיימת חובת זהירות מושגית בין הנתבעות לתובעים, ועל כן יש להורות על דחיית התביעה.

ה.      הנתבעות טוענות, כי יש להורות על דחיית התביעה על הסף, שכן ידיהן כבולות ואין באפשרותן להשתמש בכלים דיוניים מקובלים לצורך הגנתן. כך לטענתן, אין באפשרותן להיזקק לחומר רפואי מתיקו של ו' וכן אין באפשרותן להגיש חוות דעת רפואית בהקשר זה. עוד נטען על ידי הנתבעות, כי הבעיה מתעצמת על רקע העובדה, כי שתי התביעות של הוריו של ו', ר' ו -פ', אוחדו עם התביעה, ואולם, דווקא תביעתם של הוריו של ו', ר' ו -פ', בגין נזקיהם כתוצאה מלידתו של ו', לא אוחדה עם התביעה דנן והיא מתנהלת אצל כב' השופטת גנות בבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת ת"א 47524-09-12.

ו.       לבסוף נטען, כי התובעים היו רשאים להגיש את התובענה בעילה של "הולדה בעוולה" תוך 7 שנים ממועד הלידה, קרי לכל המאוחר ביום 29/09/09, ובנסיבות אלה ושעה שפסק הדין, בע"א 1326/07, ליאור המר נ' פרופ' עמי עמית (פרסום נבו), 28/05/12 (להלן: " פסק דין המר"), לא התיימר להאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: " חוק ההתיישנות") או להחיות תביעות שהתיישנו, התיישנה תביעת התובעים.

4.         התובעים טוענים כאמור לדחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף. לטעמם, עצם העובדה, כי אין חולק כי בין התובעים לבין הנתבעת 1 לא מתקיימים יחסי מטפל-מטופל, אינה שוללת קיומה של יריבות משפטית בין הצדדים.